החלטה בתיק הע"ז 4111-03-10 - פסקדין

בפניי בקשה מקדמית של הנאשם גבריאל פלח (להלן - המבקש) לבטל את כתב האישום, מחמת התיישנות.

רקע עובדתי

1.         כנגד הנאשם הוגש, ביום 2.3.10, כתב אישום בגין עבירות על סעיפים 2(א)(1) ו-(2), 2(ב)(2) (3) ו(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991, שבוצעו, לטענת המאשימה, ביום 1.6.04.

על פי האמור בכתב האישום מיוחסת לנאשם העסקה שלא כדין של עובד זר במהלך ביצוע עבודות אבן שונות ב"פרויקט האיקליפטוס" בקרית מלאכי.     

2.         הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה.

3.         טענות הנאשם בתמצית -

א.         העבירות בוצעו על פי הנטען בכתב האישום ביום 1.6.04;

ב.         בחומר החקירה מצויות תעודת עובד ציבור ותעודת בירור פרטים על נוסע משנת 2007. תעודות אלה אינן באות בגדר פעולה חקירתית, שכן אין בהם כל פרט מהותי לעצם הוכחת העבירה ואין בהם כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. הפסיקה מפרשת עניין זה באופן תכליתי תוך אימוץ גישה מצמצמת.

            בעניין זה מפנה הנאשם לפסיקת בית הדין בת.פ. 17029-10-10 מדינת ישראל נ' יצחק אביסרור ולתוצאת פסק הדין לפיה בוטל כתב האישום ומבקש מבית הדין לילך בקו זהה.

ג.          עניין זה מצטרף למחדל החקירתי הטמון באי חקירתו של הנאשם ובאי חקירתו של "העובד", וזאת כעולה מדברי הנאשם בפרוטוקול מיום 23.5.11.

ד.         כתב האישום הוגש ביום 2.3.10 בחלוף למעלה מחמש שנים מהמועד הנטען לביצוע העבירה ועל כן העבירות מושא כתב האישום התיישנו ויש להורות על ביטול כתב האישום.

טענות המאשימה בתמצית -

4.         א.         מחדל חקירתי אינה טענה מקדמית מכוח הוראת סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי             [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החוק) והמאשימה מניחה לצורך תגובתה כי             כוונת הנאשם בעניין זה היתה כי מחדל זה מהווה טעם לביטול בטענת "הגנה מן       הצדק".

ב.          לטענת הנאשם כי לא נחקר - בתיק החקירה הוצאו לנאשם שני זימונים לחקירה לשתי כתובות שונות (הזימונים ואישורי המסירה צורפו לתגובה). אחד מהזימונים חזר בציון "מען בלתי מספק" והשני חזר בציון "לא נדרש".

בפסיקת בית הדין נקבע, כי זימון החוזר בציון "לא נדרש" מהווה המצאה כדין (ת.פ. 705/08 מדינת ישראל נ' אליהו, מיום 17.1.10) ומכאן שיש לדחות את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מהטעם שהוא לא נחקר, שכן מחדל זה רובץ לפתחו.

ג.          לטענת ההתיישנות - עם סיום החקירה הוחלט, ביום 11.12.06, להטיל קנס על הנאשם, אולם בעת הקלדת הקנס התברר כי לנאשם עבירות נוספות והתיק הועבר למחלקה המשפטית לצורך הגשת כתב אישום (העתק מההחלטה להטיל קנס על הנאשם ומההחלטה מיום 14.2.07 להעביר את התיק למחלקה משפטית צורפו לתגובה).

ד.         ביום 28.1.07 הוצאה תעודת עובד ציבור בעניינו של העובד מושא כתב האישום והנפקתה מהווה פעולת חקירה על פי חיקוק ויש לראותה כ"אירוע מנתק" שעוצר את מניין ההתיישנות. המאשימה סומכת את ידיה על סעיף 9 לחוק ועל פסקי דין אזוריים שאוזכרו בתגובתה (ת.פ. 2032/09 מדינת ישראל נ' ליברמן, ת.פ. 930/08 מדינת ישראל נ' רימס, ת.פ. 1213/09 מדינת ישראל נ' אליה).

ה.         באשר לפסק הדין אביסרור המאוזכר על ידי הנאשם, יש לאבחנו מהמקרה שבפנינו שכן באותו המקרה בוצעה ביקורת ביום 5.2.04, הוצאה תעודת עובד ציבור ביום 7.9.05 ואילו הנאשם נחקר ביום 19.7.09, קרי למעלה מחמש שנים ממועד הביקורת. בפרשת אביסרור הוגש כתב אישום בחלוף למעלה מחמש שנים ממועד הוצאת תעודת עובד הציבור.

ו.          לאור האמור, יש לאמץ את פסיקת בתי הדין האזוריים שאוזכרו בתגובה, לאבחן את פסק דין אביסרור ולדחות את טענת ההתיישנות.